למי שייך נחל האסי?

למי שייך הנחל?

קל. נחל האסי שייך למדינת ישראל ותושביה.

איך אנחנו יודעים זאת? פשוט, כי זה מה שהחוק אומר.

הנחל מוגדר כמקרקעין יעוד בתב"ע (תכנית בניין עיר - תכנית מתאר המגדירה את זכויות הבנייה).


לטובת כל מי שלא עורך דין או נדל"ניסט בקהל, מה זה בדיוק מקרקעין יעוד? זאת ההגדרה של מדינת ישראל לשטחי קרקע שמיועדים לטובת הציבור.

ציטוט מחוק המקרקעין (1969) סעיף 107:

“מקרקעי יעוד” – מקרקעי ציבור המיועדים לתועלת הציבור.


שימו לב למילים "לתועלת הציבור", כי מזה נגזר כל העניין. הנחל וגדותיו מיועדים לטובת הציבור. לא לחברי הקיבוץ, לא לאורחי הצימרים, לא לחברים של חברים, אלא לציבור. אנחנו.


בנוסף יש גם את חוק המים (1959) שקובע שנחל, גם אם עובר בתוך קרקע השייכת למישהו אחר, לא נותן לבעל הקרקע שום זכות על הנחל. וזה נכון גם לקיבוץ שהוקם לפני שהחוק חוקק, כי החוק הוא חוק רטרואקטיבי.


אמרנו קל, לא?



אבל הקיבוץ טיפח את הנחל 90 שנה וייבש ביצות!

לאורך המחאה היו לקיבוץ ניר-דוד מספר טענות לבעלות על הנחל, שאמנם אין להן מעמד חוקי, אבל יכולות להשפיע על דעת הקהל. אחת מהן ששם הנחל עאצי (בערבית) משמעותו "ביצה" ומכאן שהקיבוץ ייבש את הביצה והקים את הנחל בעצמו. טענה נוספת היא שהנחל טופח במשך שנים על ידי הקיבוץ ולכן יש להם בעלות עליו וטענה שלישית היא שלא מדובר בנחל אלא "בתעלת בטון וניקוז".


האם נחל האסי היה פעם ביצה?

התשובה היא לא. משמעות הביטוי "אל-עאצי" בעברית הוא "המורד". כלומר "הנחל המורד" - הוא נקרא כך מכיוון שבניגוד לשאר מקורות המים בעמק, שמתקבצים לנחל הקיבוצים (ובגלל זה ניתן לו שמו) הוא "מורד" ולא מתקבץ לנחל הקיבוצים. בשנת 1880, הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל פרסמה את המפה המקיפה ביותר עד לאותה נקודת זמן של כלל האזור. ניתן לראות במפה את נחל האסי, לא ביצה ולא תעלה.

גם בעיתון 'דבר' משנת 1937, מתואר סיפור ההקמה של תל עמל (קיבוץ ניר דוד כיום). על כך נכתב שהצעד הראשון שנעשה על ידי הקיבוץ הוא הקמת נקודה קבועה על יד המערב הצפוני של נחל האסי. לא ביצה, נחל.

נחל האסי בשנות ה30', לא ביצה, נחל.

אבל האמת היא שהשאלה או הטיעון הללו לא מאוד משנים את המציאות. הנחל מוגדר והוגדר נחל לאורך מאות שנים ובפעם האחרונה שבדקנו, ייבוש ביצה לא מעניק זכויות למשאב הטבע הציבורי למייבש. זו גם הזדמנות מצוינת להזכיר שהיו ביצות גם בהרצליה, בכנרת, בנתניה, בגלילות, באזור אודים, בחדרה ובקרית ביאליק ואף אחד לא טוען לבעלות על האיזור המיובש.


האם הקיבוץ טיפח את הנחל ולכן הוא שייך לו?

כן... ולא. הקיבוץ אכן מטפח את המרחב הציבורי הקיים בתוך הקיבוץ, כמו שכל רשות מקומית עושה מאז ומעולם. כמה בדיוק הקיבוץ השקיע רק בנחל? קשה לדעת, אבל האמת היא שחלק גדול מהשיפוץ, הביטון והניקוי של הנחל, מומן מכספי גופים ציבוריים כמו קק"ל כפי שמצוין בשלט שנמצא בשטח.


(בתמונה: השלט שמתאר את שיקום נחל האסי בשנות התשעים. משום מה השלט הוסר במהלך אוקטובר/נובמבר 2020).


בשורה התחתונה - טיפוח, או פיתוח, אינם מקנים בעלות כלשהי. חלק מעלויות השימור והשיפוץ של הנחל הושתו על המדינה (כלומר, עלינו) וכמובן אסור לשכוח שמפעל התיירות הרווחי של הקיבוץ מתבסס רבות על הנחל. ככה או אחרת, ניקוי וטיפוח לא מקנים בעלות או זכות נצחית לדורות- אחרת כל אדם שניקה שדרה בתל אביב, שתל שיח או בנה גדר, יתבע בעלות על המרחב ששייך לציבור. ולנו לפחות, זה לא נשמע מאוד סביר.


מאיפה מגיע הנחל ולאן הוא זורם?

נחל האסי נובע בגן הלאומי עין השלושה (הסחנה) ונכנס ישירות לקיבוץ ניר-דוד. שם הוא זורם לאורך כ 1.6 קילומטר עד שהוא יוצא ועובר מתחת לכביש 669. אחרי הכביש הנחל מנוקז לתעלות בטון הזורמות הלאה, כאשר אחת מהן זורמת לבריכות דגים ומשמשות אותן.


כמעט כל הנחל נמצא בתוך קיבוץ ניר-דוד. החלק הפראי הקצר (כ-100 מטר) שיוצא מהקיבוץ ונכנס לתעלות הבטון אחרי כביש 669, היה החלק היחיד אליו היה ניתן להיכנס שלא דרך הקיבוץ (אם כי בצמוד לכביש ראשי מסוכן). בחודשים האחרונים הנחל נחסם על ידי הקיבוץ שחסם את הנחל בסוללת עפר ועליה גדרות תיל. קראו עוד על האם הקיבוץ חסם את הנחל?



האם יש חובה להנגיש את הנחל לאזרחי ישראל?

התשובה היא כן. לצמד המילים התמים "מקרקעין יעוד" יש משמעות עצומה (לא סתם לא תמצאו באתר הקיבוץ, נכון לאוק' 2020, שום אזכור למילים האלה). לא רק שמדובר בשטח ציבורי, אלא הוא מיועד לתועלת הציבור וככזה מחייב הנגשה. יתרה מכך, עקב חשיבות הדבר בחוק נרשמה גם הפסקה הבאה: "מקרקעי יעוד לא ייהפכו למקרקעי ציבור שאינם מקרקעי יעוד אלא אם אישרה הממשלה או השר שקבעה לכך שחדלו לשמש ליעודם".

קראו עוד בנושא:

האם לקיבוץ מותר לאסור כניסה לנחל/לקיבוץ?

האם השטחים מסביב לנחל פרטיים?

האם המשחררים עוברים על החוק כשהם נכנסים לקיבוץ?