מי באמת עובר על החוק?


האם קיבוץ ניר-דוד עובר על החוק?

לכאורה, כן. לפחות ככה אנחנו חושבים.

אבל איך בדיוק הוא עובר על החוק? הנה:

  • לדעתנו הוא עובר על החוק כשהוא מונע כניסה לשטח הקיבוץ, בדרכים הציבוריות (סטטוריות) בניגוד לעמדת היועמ"ש.

  • לדעתנו הוא עובר על החוק כשהוא מונע גישה למשאב טבע ציבורי, בניגוד ליעוד המקרקעין של הנחל.

  • יתכן והוא אף עובר על החוק על ידי ביצוע בנייה בפועל בשטח, כולל גידור, ביצור, חסימת הנחל וכו' - יתכן שללא היתרי בנייה (הדברים בבדיקה).

אבל אל תאמינו רק לנו. כמה חוות דעת של גדולים מאיתנו:


משרד המשפטים:

ככל שמדובר בדרך סטטוטורית הרי שלא ניתן לחסום אותה ללא היתר מתאים [...] מבחינה קניינית לא ניתן לראות בחוזה החכירה שיש לאגודה שיתופית על הקרקע או חלק ממנה כמאפשר חסימה כאמור. (צילום מלא למטה)

האגודה לזכויות האזרח:






האם המשחררים עוברים על החוק כשהם נכנסים לקיבוץ?


ממש לא.

נדמה לנו שכדי למנוע את כניסת המשחררים לקיבוץ, הם החליטו להפעיל נוהל "סגר עצמי" ולסגור את שערי הכניסה לקיבוץ. בכך הם מונעים את הכניסה והיציאה מהקיבוץ של כל מי שחפץ בכך. למעשה, מספיק ששני משחררים יעמדו באחד השערים כדי שהקיבוץ ינצור את עצמו.


למרות זאת, חברי המחאה פועלים באופן חוקי ובליווי יעוץ משפטי, כדי לממש את זכותם ולהכנס אל משאב הטבע הציבורי הכלוא בקיבוץ, בכמה דרכים:


  • בהליכה אל הנחל דרך אחד השערים כאשר זה נפתח.

  • דרך החלק הפראי הקצר של נחל האסי היוצא מהקיבוץ ולפני שזה נכנס לתעלות הבטון בכביש 669. לצערנו, חלק זה של הנחל נחסם על ידי הקיבוץ בסוללת עפר וגדר תיל, כך שכרגע הכניסה בדרך זו לא אפשרית.

  • על ידי טיפוס על השערים והגדרות או תוך כדי שימוש בסולם.

הסעיף האחרון, טיפוס על הגדרות, נשמע אולי "קיצוני" ומייצר תמונה שלכאורה יכולה להראות כמו "פריצה", או כניסה לשטח פרטי - טיעון שאכן משמש את הקיבוץ בפרסומים שונים בהם הוא מכנה את המשחררים "פורעים", "פולשים", "מסתננים" וכו'. בפועל - כל הדרכים הללו הן חוקיות לחלוטין מכיוון שהן השטח לפני השער והן אחריו הוא שטח ציבורי. לראיה - אין ולו משחרר אחד שהואשם, נעצר או נתבע בגין כניסה דרך או מעל השער או בשל הליכה בשטח הקיבוץ.


למעשה ההפך הוא הנכון: גם כאשר הקיבוץ הגיש תלונות בגין הסגת גבול, דחה בית המשפט את התלונה וקבע שאין מחלוקת באשר לזכות הכניסה לקיבוץ ושאין מדובר בהסגת גבול (למיטיבי לכת ע"ע "עק56827/09/20 כהן נ' מדינת ישראל, עק56902/09/20 אלמקייס נ' מדינת ישראל, עק56905/09/20 משעלי נגד מדינת ישראל).


בתקופה האחרונה, נדמה לנו שבעקבות המחאה, עושה הקיבוץ הכל כדי למנוע את אפשרות הטיפוס - דרך הגבהת הגדרות, הוספת גדר-תיל, מריחת גריז על הגדרות ועוד, דברים אשר יכולים לסכן בפועל את המוחים ואנשים נוספים וכלל לא ברור האם מדובר בתוספות בנייה חוקיות (הדברים מצויים בבדיקה).




בתמונה: ציפי, משחררת גיבורה שמטפסת מעל השער הצהוב.



האם מותר לקיבוץ ניר-דוד למנוע יציאה מהישוב?


בחלק מהמקרים נכנסו משחררים אל השטחים הציבוריים והנחל שבתוך קיבוץ ניר-דוד, אבל כשביקשו לצאת מהקיבוץ סורבו: לעתים הם הופנו לשער חלופי, לעתים תחת טענות ש"השער מקולקל" או "סגור בשרשרת ואין מפתח" וכו' חלקם נאלצו להזמין משטרה על מנת "לחלצם" מהישוב ולעתים גם זה לא עזר. בסופו של דבר, לפעמים אחרי זמן קצר ולעתים אחרי שעות ארוכות - השערים נפתחו וכל המשחררים שבו לביתם בשלום. עם זאת - המצב בו ישוב במדינת ישראל מבצע לכאורה "כליאת שווא" הוא לכל הפחות זלזול בזכותם של המוחים לחופש התנועה, חופש המחאה, ולשיטתנו יתכן שמדובר אף בביצוע עבירה פלילית בניגוד לחוק.


האם הקיבוץ חסם את הגישה אל הנחל?


עד אוגוסט 2020 היה ניתן להיכנס לנחל בשחייה מחוץ לשטח הקיבוץ ואל חלק הנחל הזורם בתוך הקיבוץ. מדובר ברוב שטח הנחל. באוגוסט 2020 חסם הקיבוץ את הנחל באמצעות סוללת עפר וגדרות תיל.

למיטב הבנתו, הקיבוץ טוען שמדובר בחסימה הכרחית לצורך גישה לאתר הבנייה של שכונת הוילות החדשה הנבנית על גדות הנחל.

אנחנו מטילים ספק בעניין בעיקר בשל התזמון של החסימה בשיא ההפגנות, במיוחד לאור העובדה שחלק ניכר מעבודות הפיתוח לא "דרשו" גישה החוסמת את הנחל.





איפה משטרת ישראל ורשויות החוק?


זו שאלה מצוינת.

משטרת בית שאן מלווה את המחאה מזה חודשים רבים. אם תשאלו אותנו, האירוע המתגלגל הזה, הוא אירוע נדיר בפריפריה. לפחות כמו מגיפה של פעם במאה שנה. יתכן אף שהמשטרה המקומית חשבה שמדובר באירוע מקומי שידעך לאחר תקופה קצרה.


אבל אנחנו כאן כדי להשאר.


ה"טיפול" המשטרתי במחאה מעלה הרבה שאלות, על אוזלת ידה של המשטרה והסלקטיביות שבהפעלת כוחה וסמכותה, כמו גם חוסר יכולתה לאכוף חוקים בתחומי קיבוץ ניר דוד.


בחודשים האחרונים היו מקרים רבים של אלימות כלפי פעילי המחאה מצד חברי הקיבוץ ותומכיהם: תקיפות, גרימת חבלות, סינוור, ניקוב צמיגים, איומים לפגיעה ואף לרצח, התחקות והטרדה מאיימת של הבאים לרחוץ בנחל, כליאות שווא ועוד. כל אלו כנגד פעילי המחאה, חלקם קטינים, שגם אם כשלו בלשונם פה או שם, מעולם לא יזמו התנהגות אלימה.


כשמדובר בתלונה מצד החברי הקיבוץ נדמה שבשיחת טלפון אחת מתייצב בקיבוץ כוח משטרתי נרחב, בעוד שכשחברי המחאה מבקשים להגיש תלונה הם מופנים לתחנת המשטרה ומוצאים עצמם ממתינים לעיתים שעות רבות עד לגביית תלונתם. חברי המחאה אף מדווחים על "גרירת רגליים" מצד שוטרי התחנה בכל הנוגע לגביית תלונות מטעמם כנגד קיבוץ ניר דוד, חברת השמירה של הקיבוץ וחברי הקיבוץ אשר תקפו אותם.


יתרה מכך, למרות תלונות רבות שהוגשו כנגד אלימות, לא מצאה משטרת בית שאן ולו במקרה אחד הצדקה להגשת כתב אישום. הדבר הוביל את חברי המחאה לפתוח במספר הליכים עצמאיים של קובלנה פלילית כנגד חברי הקיבוץ שפעלו באלימות (למיטיבי לכת, ראו: "ק"פ 37519-10-20 כהן נ' לימור גינת ואח').