אז מה הפתרון?

מה הקיבוץ הציע?

אם תשאלו את קיבוץ ניר-דוד הם יגידו שהם הציעו שלוש פשרות ושכולן נדחו. כרגיל, הם צודקים ולא ממש צודקים...


הפשרה הראשונה הייתה בדמות הסכם שנחתם במהלך המחאה בין ראש עיריית בית שאן ג'קי לוי והקיבוץ ללא שיתוף חברי המחאה ובעצם "נסגרה מעל ראשם". הפשרה הייתה "הכשרת" רצועת חוף קצרה בקצה הקיבוץ בסמוך למרכז הספורט "הולצר" באורך של כ-150 מטרים לטובת הציבור, שאליה יכנסו "עד 50 אנשים ביום". הפשרה הוצגה כ"כמחווה של רצון טוב".


לכאורה זה נשמע טוב, אז מה הבעיה?

כדי למנוע גישה לשאר הנחל היה על הקיבוץ להציב מחסום בתוך המים (גדר) ו/או שומרים שימנעו שחייה בהמשך הנחל. כך שהייתה נוצרת בתוך המים, דה פקטו, הפרדה בין "תושב ניר דוד" ל"תושב מדינת ישראל".


הניחוש שלנו היה (ועודנו) שהקיבוץ עושה ספין תוך כדי שהוא מנצל את תקופת הקורונה בניסיון לייצר מראית עין של פתרון כשבפועל הוא לא מקבל את זכות היסוד של הציבור על הנחל ומצייר פתרון שאי אפשר לקיים אותו לאורך זמן. והכי גרוע - הוא ממשיך "לשלוט" בנחל - המפתחות וההחלטה מי יכנס ומתי נשארים בידי שומר הסף, הקיבוץ.


כדי לממש את הפתרון הזה הקיבוץ פתח אתר שבו ניתן היה להזמין מקום מראש. אחרי יומיים בלבד נגמרו המקומות שניתן להזמין חודשים קדימה, למרות שבפועל החוף עמד ימים שלמים ריק למדי...

נכון לעת כתיבת שורות אלה (אמצע נובמבר 2020) הרישום לחוף הירוק אינו אפשרי עוד ובאתר מצוין שהמקום סגור. בפרסומים השונים הסירו נציגי הקיבוץ את הפשרה הזאת מהרשימות ומציגים רק שתי פשרות אחרות. ספין או לא ספין? את הניחוש שלנו אתם כבר יודעים...


הפשרה השנייה הייתה הזרמת מי האסי לעיר בית שאן ובמקביל שיקום נחל חרוד. נחל חרוד הוא נחל הזורם לאורך 35 ק"מ. מקורות המים שזרמו אליו נגזלו ווהמים המוזרמים אליו מזוהמים (בעיקר מבריכות הדגה בעמק, כולל אלו של ניר דוד). תוכניות לשיקום וניקוי נחל חרוד המזוהם נמצאות איתנו כבר כמעט 30 שנה, מאז הקמת גוף בשם "מנהלת נחל חרוד" כשמטרתו הייתה "שיפור איכות המים בנחל חרוד". לאחר מספר שנים מיום הקמת המנהלת, הופיעו תוכניות אב גדולות לשיקום נחל חרוד. מאז, התוכניות האלו מתחדשות כל כמה שנים אך הדבר היחיד שנותר עמנו הוא הזיהום. הסיבה העיקרית לכך שתוכניות אלו לא התממשו עד היום, היא שלצורך השיקום יידרשו תקציבי ענק שבלעדיהם נוכל לשכוח מלשחות אי פעם בנחל חרוד. לסיפור הזה נכנסו מועצה אזורית עמק המעיינות, קיבוץ ניר דוד וראש עיריית בית שאן שבישרו כי הם יפתרו את בעיית נחל חרוד, יזרימו את מי האסי לבית שאן ובינתיים יפתחו רצועה מהנחל לציבור הרחב (וראינו מה קרה איתה בסעיף הקודם). למעשה, עיריית בית שאן תצליח לפתע לגייס מאות מליוני שקלים, מועצה אזורית עמק המעיינות תסגור את בריכות הדגה בשטחה (כולל זו של קיבוץ ניר דוד) וישובי העמק יצטרכו להפסיק לשאוב את מקורות המים של נחל חרוד לטובת חקלאות? נראה לנו תמוה. לכל הטוב הזה גם מצטרפת העובדה שעד כה, חודשים אחרי פרסום הבשורה, לא הוצג וככל הנראה גם לא נחתם אף הסכם בין הצדדים. אגב, אנחנו לגמרי בעד שיקום נחל חרוד ללא שום קשר לנחל האסי.אבל כאמור - זה ממש לא קשור לגישה אל הנחל או לזכות הטבעית שלו לגישה אליו.

הפשרה השלישית: בשנת 2016 נחתמה פשרה מול חלק מאנשי המחאה הקודמת, בה הקיבוץ מתחייב כי יאפשר גישה מוסדרת לנחל שלא דרך הקיבוץ. בשנת 2018, מוצגת כנראה הסיבה בגינה הקיבוץ החליט למוסס את הפשרה, בפרוטוקול ועדת התכנון, בו נכתב כי "האתר לטיפולם. זה פרויקט שבית המשפט כופה אותו על ניר דוד, בגלל זה המועצה האזורית אומרת שמי שצריך להיות אחראי זה הקיבוץ" - הקיבוץ מבין שהתכנון המקורי שלהם, לקדם את התוכנית במטרה "להפיל" את התחזוקה השוטפת על גופים אחרים, לא יתממש. במאי 2020, מחאת "משחררים את האסי" צוברת תאוצה. - הקיבוץ לא מצליח לשכנע את האנשים החתומים על הפשרה מהמחאה הקודמת, לקבל דחייה של חצי שנה בביצוע חלקם בהסכם. אחד מהם אף מתחיל בהליכים משפטיים כנגד הקיבוץ. - אגודת אדם טבע ודין שולחת מכתב לקיבוץ בנוגע לנחל האסי ומבקשת הבהרות ביולי 2020, באורח פתע, הקיבוץ מזדרז לקדם מחדש תוכנית שנקראת "נחל עמל קדום", תוכנית שגרסאותיה שונו מס' פעמים. הגרסה האחרונה מדברת על רצועה קטנה שאליה יוזרמו מים מנחל אחר ואף הגדיל לעשות קיבוץ ניר דוד, שבתוכנית לא שכח לתכנן פארק ציבורי נוסף שיניב כסף לקיבוץ. הקיבוץ ביטח את עצמו ע"י הוספת סעיף בנו נאמר שמתחזק האתר יהיה גם זה שירוויח מעסקיו. באוגוסט 2020, המשנה ליועמ"ש עונה לשאילתת חה"כ משה ארבל כך: "מבירור שערכנו עולה כי בעבר הוגשה תוכנית אשר לא קודמה וכי רק בחודש יולי האחרון הוגשה לוועדה המחוזית תוכנית שטרם עברה תנאי סף וטרם נדונה בוועדה" מכל "הפשרות" שהוצעו, אנו למדים שמטרת ניר דוד היא ככל הנראה לגרור רגליים ולמשוך זמן עד כמה שניתן, אבל אנחנו לא נוותר עד שהנחל ישוחרר לציבור ויש לנו גם פיתרון:


אז מה הפיתרון?

ראשית, אנחנו מאמינים שנחל האסי צריך להיות פתוח לציבור לכל אורכו ולרוחבו, כפי שקובע החוק ושעל הקיבוץ לאפשר כניסה ויציאה לכל אדם בשעריו. עם זאת, אנחנו מאמינים בשילוב ציבורי תוך השתדלות מקסימלית לשמירת מרקם החיים העדין של הקהילה בקיבוץ, לכן, כל המתווים שהצענו כוללים כמה נקודות יסוד שיאפשרו גישה למשאבי הציבור תוך כדי שמירה על קהילת חברי הקיבוץ: 1. הגדרת הנחל כ-"חוף ירוק" - ללא מנגלים, ללא אמצעי הגברה וללא כלים חד פעמיים 2. הגבלת שעות, ימים וכמויות של מבקרים, שיקבעו בשיתוף פעולה ומתוך התחשבות.

3. הסדרת מנגנון ניקוי ופיקוח. למעשה, ברגע שהקיבוץ יקבל את העקרון ויהיה מוכן לקיים את לשון החוק, ניתן מתוך הסכמה למצוא אינספור פתרונות יצירתיים כדי לאפשר גישה נוחה לציבור מבלי לפגוע בחיי הקהילה של הקיבוץ. אנחנו בוחרים להבין את המורכבות הקיימת אך לא נוותר על זכותנו לרחוץ בנחל. אפשר לשחות ביחד, אפשר לחיות ביחד.