אז מי אנחנו?

נעים מאוד, אנחנו המשחררים והמשחררות של האסי.

קבוצת "משחררים את האסי" הוקמה בספטמבר 2019 על ידי קבוצת צעירים מעמק בית-שאן, בעקבות יוזמה שהתחיל תושב כפר יחזקאל, רותם לב שפירו.

מאז מובילים ומובילות את המחאה, יום יום, שבעה ימים בשבוע (חוץ ממי ששומר שבת) מספר פעילים.ות בולטים ביניהם: נתי וקנין, יאיר בן-חמו, מתי גרמה, שלי דרעי, פרח חדד ומוטי חריב.

כיום, אחרי קצת יותר משנה, מונה הקבוצה עשרות אלפי תומכים.ות ברחבי הארץ, ובתוכם מאות פעילים.ות בעמק בית שאן, אבל גם בתל-אביב, בחיפה, באשקלון ובמטולה.

פשוט: לשחרר את האסי.

או בהרחבה: למצוא פתרון שיאפשר גישה חופשית למשאב הטבע הציבורי שמוחזק כבן ערובה על ידי קיבוץ ניר-דוד, תוך כדי איזון ופגיעה מינימלית במרקם החיים של תושבי הקיבוץ.

בלי אפליה. בלי קומבינות. בלי סלקציה.

המאבק לשחרור נחל האסי הוא לא רק חשוב, הוא המאבק הכי חשוב.

מאחוריו מסתתרת ההנחה, האמת הבסיסית, שבמדינת חוק יש שוויון בפני החוק.

שמה שמותר לאחד, אמור להיות מותר לאחר, ומה שאסור לאחד, אסור לאחר.

ההנחה שהמשאבים הציבוריים של המדינה אכן שייכים למדינה ולכלל אזרחיה ולא לחלקים מסויימים וקטנים מאוד בתוכה (במקרה הזה כ300 בתי אב בלבד, אל מול כ-8 מליון אזרחי ישראל) פשוט לא יכולה להמשיך להתקיים ב-2020.

שאלה כזו אינה מנסה להתמודד עם הבעיה, אלא להסית את השיח ממנה.

אנו בטוחים שיש המון מטרות חשובות אחרות, אך זהו המאבק שלנו ולא רק שאנו עוסקים בו משום שהוא נוגע לליבנו, אלא גם כי אנו בטוחים שעל אף שנראה "קטן", הוא "מאבק-מפתח" - אשר השלכותיו יהיו מרחיקות לכת וישפיעו באופן רוחבי על כל מדינת ישראל ועל סוגיות חברתיות, משפטיות והסטוריות חוצות-חברה במדינת ישראל.

האסי אמנם נראה כסוגיה קטנה ומקומית, אך הסוגיה משמעותית לאין שיעור ועשויה לקבוע את עתידן של סוגיות גדולות יותר כגון המאבק על הגז, ים המלח, גישה לחופי הים, החרמון ועוד.

האסי הוא ה"רוביקון" אם תרצו - קו חשוב ומשמעותי, שישנה רבות את פני החברה בישראל.

מסיבות אלה, המאבק הצליח להרעיד את המדינה, זכה לאזכור בכל תכנית אקטואליה ובידור,

ומאותן סיבות גם נתקל בהתנגדות הקשה והאלימה, המצוידת באמצעים רבים ומתוחזקת בממון רב. בדבר אחד אנחנו דווקא מסכימים עם קיבוץ ניד-דוד: המאבק על האסי, הוא הרבה יותר ממאבק על נחל.

לתוצאות המאבק יהיו השפעות רוחביות על כל מדינת ישראל: למי יש גישה לנכסים הציבוריים של המדינה? מי יכול להנות מהמשאבים ואוצרות הטבע? האם אפשר לדרוש שוויון במקום אחד ולהתיר אי שוויון במקום אחר? האם כל אזרחי ישראל שווים בפני החוק? והאם זה הגיוני שהמרחב הציבורי, שאמור להיות הבסיס של החיים המשותפים של כולנו פה, משמש בפועל לרווחתם של בודדים?

לצערנו ולשמחתנו, אף אחד.

90% מפעילות המחאה (אולי יותר, לא ספרנו) מתבצעת בהתנדבות גמורה על ידי אנשים שממש, אבל ממש, חשוב להם לשחרר את האסי וכל ההשלכות הנלוות לזה. עורכי דין, מעצבים, יועצים ואפילו האתר הזה - הכל בהתנדבות גמורה. בזכות קהילה חזקה של תומכים ועשרות אלפי תומכים ברחבי הארץ, אנחנו מסתדרים, אבל נשמח אם תעזרו לנו גם (:

אמרו עלינו הכל - שאנחנו משרתים את בלפור, או את השמאל הקיצוני, שאנחנו רוצים לפרק את מדינת ישראל, או שבעצם אנחנו משרתים של... של מי בעצם?

האמת היא שזאת מחאה א-מפלגתית, אבל כן לגמרי פוליטית - אנחנו דורשים צדק, שוויון ותיקון.

גם אנחנו לפעמים מוצאים את עצמנו תוהים איך המחאה הזו מקבצת אליה אנשים מכל רחבי החברה בישראל? התומכים במאבק - מגיעים מכל תחומי החיים, מכל העדות, המגזרים, היישובים, הגילאים, האזורים, המינים והדעות הפוליטיות.

המשותף לכולם הוא אהבת אדם. אהבת הארץ.

המאבק הזה הוא מאבק של בני אדם, למען בני אדם.

נטו בני אדם.

נטו שוויון.

של כולם. עבור כולם.